פסק-דין בתיק ת"א 19568-08

הנתבעת הגישה תביעה נגד התובע, ומשלא הגיש התובע כתב הגנה, ניתן נגדו פסק-דין בהיעדר הגנה. הנתבעת הגישה את פסק הדין להוצאה לפועל, ונגד התובע ננקטו הליכי הוצאה לפועל, ובהם עיקול ותפיסת מיטלטלין. זמן מה לאחר מכן, הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין שניתן כאמור, בהיעדר הגנה, ופסק הדין בוטל. התובענה שהגישה הנתבעת התבררה לגופה, ונדחתה.

בתובענה הנדונה, עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 72,933 ש"ח בגין הנזקים שלטענתו, נגרמו לו בשל נקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגדו.

השאלה הטעונה הכרעה היא, אם במקום שבו ניתן פסק-דין נגד נתבע - הוא התובע בענייננו - וננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ובסופו של דבר בוטל פסק הדין והתביעה נדחתה לגופה, זכאי הוא לפיצוי בגין הנזקים שלטענתו, נגרמו לו בשל הליכי ההוצאה לפועל.

השאלה היא אפוא, אם הנזקים שלכאורה, נגרמו לנתבע - התובע בענייננו - כתוצאה מהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו לפי פסק-דין שניתן נגדו ובוטל לאחר מכן, הם בני פיצוי. או, אם לאור תוצאת פסק הדין שדחה את התביעה, ניתן לקבוע שהתובעת - הנתבעת בענייננו - עוולה ברשלנות בהגשת התביעה.

אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, כי אז תעלה שאלת גובה הפיצוי שהתובע זכאי לו.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         רקע עובדתי

3.         העובדות בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת, והן נסמכות בעיקר על פסקי-דין והחלטות שיפוטיות, כפי שיפורט עתה.

(1)        תביעת הארנונה הראשונה

4.         ביום 30.12.2004 הגישה הנתבעת (להלן גם - העירייה) נגד התובע כתב תביעה בת"א 713277/04 בגין אי תשלום ארנונה בסך של 69,868 ש"ח. משלא הוגש כתב הגנה מטעם התובע (הנתבע באותה תביעה), נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעת ליתן פסק-דין בהיעדר הגנה, וזה ניתן ביום 27.2.2005 (להלן - "פסק הדין הראשון בתביעת הארנונה" או "פסק הדין הראשון").

(2)        הליכי ההוצאה לפועל

5.         משלא פרע התובע את חובו בהתאם לפסק הדין הראשון בתביעת הארנונה, פתחה הנתבעת נגדו תיק הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ ירושלים 03-25592-05-3), ובמסגרתו ננקטו בחודש יולי 2006 הליכי הוצאה לפועל, שכללו תפיסת מיטלטלין ותפיסת מכונית.

ביום 1.8.2006 הוצאה נגד התובע פקודת מאסר, לאחר שנקבע על-ידי ראש ההוצאה לפועל, שהתובע לא התייצב לחקירה, לא הגיש שאלון ומסמכים ולא שילם את התשלומים לפי צו החיוב, ועל-כן יש לראות בו כחייב המשתמט מתשלום חוב (יוער שהעתק פקודת המאסר שצורף לתצהיר התובע מתייחס להליך אחר של התובע בהוצאה לפועל, אך בעניין תוכנה של הפקודה, ראו את הסכמת הצדדים בפרוטוקול מיום 22.9.2009, עמ' 7, שורות 27-20).

6.         אין מחלוקת בין הצדדים שהמיטלטלין שנתפסו, עוקלו ונמכרו כללו שני מקלטי טלוויזיה, מכשיר וידאו ומכשיר DVD. הסכום שהתקבל ממכירתם על-ידי ההוצאה לפועל היה בסך של 323 ש"ח. על-פי חוות-דעת שמאי שהגיש התובע, ערכם של מכשירים אלו ביום מכירתם, ולאחר הורדת פחת, היה בסך של 1,900 ש"ח. אין מחלוקת שחוות-דעת השמאי נערכה מבלי שהוצגו לשמאי קבלות שמהן ניתן ללמוד על מועד רכישת המיטלטלין, והשמאי אף לא היה מודע למצבם של אותם מכשירי חשמל (עדות השמאי, שם, בעמ' 3-2).

7.         בעניין המכונית שעוקלה, הוגשה ביום 18.7.2006 בקשה לסעד הצהרתי בה"פ 723/06. הבקשה הוגשה על-ידי אמו של התובע, הגב' חיה כהן, שבה טענה שהמכונית שעוקלה היא בבעלותה.

ביום 20.9.2006 הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין על-ידי כבוד סגנית הנשיא דאז, השופטת ש' דותן. בהתאם לפסק הדין ניתנה הערכת שמאי מטעם ההוצאה לפועל, שקבע ששווייה של המכונית המוחזקת (מיצובישי 200-L משנת ייצור 1992) הוא בסך של 10,800 ש"ח, וכי ערכה ב"מימוש מהיר" הוא בסך של 1,100 ש"ח. כמו כן, לאחר חישוב של הוצאות תפיסת המכונית ודמי האחסון, שוחררה המכונית ולתובע הוחזר סך של 1,050 ש"ח.

על-פי המחאת זכות שצירף התובע לתצהירו בתובענה הנדונה, הומחו לו כל זכויותיה של הגב' חיה כהן, כך שהתובע הוא אשר זכאי לכל סכום שייקבע, אם ייקבע, שיש  להחזיר בגין תפיסת המכונית.